"טלפון סלולרי גרוע יותר מאינטרנט, הוא יכול להשמיד את הקהילה שלנו"
מה חושבות נשים מהאמיש ונשים חרדיות על השימוש בטלפון סלולרי ובטלפון חכם?
הרצאה זו תתאר את דפוסי החשיפה והתפיסות ביחס לשימוש בטלפון סלולרי ובטלפון חכם בקרב נשים מהאמיש מהסדר הישן ונשים חרדיות, תוך כדי בחינת המשמעות הסימבולית שהלא-משתמשים מעניקים למכשירים שלהם.
את הקהילה החרדית אני חוקרת מאז שנת 1999. גדלתי בחברה חרדית-לאומית, עם קרובי משפחה וחברות חרדיות רבות. מאז שנת 2012 אני עורכת מחקר אנתרופולוגי שכלל תצפיות משתתפות, ראיונות עומק וחלוקת שאלונים בקרב נשים מקהילת האמיש בארצות הברית. במהלך המחקר התגוררתי עד כה בעשר תקופות זמן שונות בחווה של משפחה מהאמיש בלנקסטר, והשתלבתי ככל האפשר בחייהם: לקחתי חלק בעבודות הבית, והייתי הנהגת שלהם.
נראה כי למרות שהקבוצות שונות בשימושי הטלפון הסלולרי (האמיש לרוב לא משתמשות, והחרדיות משתמשות בטלפון "כשר" בלבד), הן דומות באי-השימוש שלהן בטלפונים חכמים. אי שימוש זה מבוסס על התפיסה, המקובלת בקהילות דתיות שונות, שתכני הטלפון החכם אינם צנועים. לטענת הנשים, המדיום עצמו חמור מהמסרים הטמונים בו. התובנות שעולות מדברי הנשים עוסקות במערכת היחסים שבין התועלות של המכשיר לבין המשמעויות הסימבוליות המיוחסות לו, ובטשטוש הגבולות שבין הפרטי והציבורי.
פמיניזם חרדי?
"החברה החרדית היא החברה הכי פמיניסטית. איזו עוד חברה יש לך שהנשים מפרנסות והבעלים יושבים בשקט?" - פמיניזם חרדי – האמנם?
החברה החרדית בישראל נשענת על שני מקורות הכנסה עיקריים: תשלומי ההעברה של המדינה, ועבודתן של הנשים החרדיות. הנשים בחברה זו מרוויחות, לרוב, הרבה יותר מהגברים. מה הן חושבות על המציאות הכלכלית-חברתית של החברה החרדית בישראל בת זמננו? איך הן תופסות את העבודה שלהן? האם המילה "קריירה" לגיטימית או שעליהן לעבוד רק כדי לפרנס את לומדי התורה?
העיתונות החרדית, שהיא כלי סוציאליזציה מרכזי, מעודדת את הנשים לעבוד כדי לפרנס את המשפחה ולתמוך בבן הזוג הלומד תורה. יחד עם זאת העיתונות טורחת להבהיר שהעבודה אינה מטרה בפני עצמה (חלילה מלחשוב על קריירה) אלא אמצעי (עיסוק בלבד) לצורך פרנסה.
בראיונות עומק שנערכו עם נשים חרדיות, הן התבקשו להתייחס לטקסטים בנושא עבודה שהתפרסמו בעיתונות החרדית. בתגובה לכך פתחו הנשים את ליבן, ותארו את המורכבות הרבה והיחודית של חייהן. ההרצאה תשמיע את קולותיהן המגוונים של הנשים, תוך התייחסות להקשרים ההיסטוריים, החברתיים והפוליטיים של סיטואציה מורכבת זו.
יום בחייה של אשה מקהילת האמיש
מאז שנת 2012 אני עורכת מחקר אנתרופולוגי שכלל תצפיות משתתפות, ראיונות עומק וחלוקת שאלונים בקרב נשים מקהילת האמיש בארצות הברית. במהלך המחקר התגוררתי עד כה בעשרים תקופות זמן שונות בחווה של משפחה מהאמיש בלנקסטר, והשתלבתי ככל האפשר בחייהם:
לקחתי חלק בעבודות הבית, והייתי הנהגת שלהם. בין המשפחה לביני נוצרה מערכת יחסים אישית ומרגשת, שהובילה לפתיחות, אמון, ושיתוף בחייהם. הוזמנתי לפיקניק של סיום בית הספר, לכנסיה, לקבוצת הצעירים, והתבקשתי ללמד את ילדי בתי הספר בסביבה את אותיות הא-ב העברי. תוך כדי התצפיות ניסיתי לעקוב אחרי אם המשפחה במשך יום שלם, מהשעה 4:15 שבה היא קמה כדי להכין ולארוז ארוחות לבניה היוצאים לעבודה מחוץ לחווה, ועד השעה 22:00 שבה היא הולכת לישון. הרצאתי מבקשת לפרוש את השגרה האינטנסיבית שהתבוננתי בה, ונטלתי בה חלק, ולשרטט קווים ראשונים לניתוח ואיסוף תובנות.
חיי היומיום של נשים מקהילת האמיש רווים במשימות שעברו מסדר היום של נשים בעולם המודרני: אפיית לחם, תפירת בגדים ותיקונם, כביסה ביד, עבודה בגן הירק ובשדה, שימור אוכל מהקיץ לחורף וכל אלו יחד עם טיפול אינטנסיבי ברווחת המשפחה והקהילה. למיטב ידיעתי זו הקהילה היחידה בעולם המערבי המודרני, המתנהלת לפי דפוסים של המאות הקודמות: ללא חשמל, איסור בעלות ונהיגה בכלי רכב, והגבלת מספר שנות הלימוד לשמונה בלבד.
אז איך נראה סדר יום של אשה מהאמיש? עשרות תמונות מהחווה, מהמטבח, מגן הירק ומהשופינג יקחו אתכם לעולם אחר לגמרי. עולם שבו הכביסה לוקחת ארבע שעות, והדד ליין נקבע על ידי התבואה הצומחת בשדה.
"יש שם עכבר אחד קטן"
שימושי אינטרנט בקרב נשים חרדיות ונשים מהאמיש
"אין לי מושג איך משתמשים באינטרנט. כל מה שאני יודעת זה שכותבים מילים, ושיש שם עכבר אחד קטן". אמירה זו של אשה מהאמיש יכולה לייצג את התפיסה הרווחת באשר למערכת היחסים בין נשים מחברות דתיות קיצוניות לבין מדיה חדשים. מטרת המחקר היא לבחון מהם דפוסי החשיפה והתפיסות של נשים חרדיות ונשים מהאמיש מהסדר הישן בנוגע לשימוש באינטרנט.
שתי הקבוצות, החרדים והאמיש, הן קהילות סגורות המתנגדות למודרנה, וחיות בקרב סביבות חברתיות-תרבותיות מודרניות ומערביות: החברה הישראלית והחברה האמריקאית, בהתאמה. את הקהילה החרדית אני חוקרת מאז שנת 1999. גדלתי בחברה חרדית-לאומית, עם קרובי משפחה וחברות חרדיות רבות. מאז שנת 2012 אני עורכת מחקר אנתרופולוגי שכלל תצפיות משתתפות, ראיונות עומק וחלוקת שאלונים בקרב נשים מקהילת האמיש בארצות הברית. במהלך המחקר התגוררתי עד כה בעשרים תקופות זמן שונות בחווה של משפחה מהאמיש בלנקסטר, והשתלבתי ככל האפשר בחייהם: לקחתי חלק בעבודות הבית, והייתי הנהגת שלהם.
שאלונים אנונימיים המכילים שאלות פתוחות וסגורות שמולאו תמורת תשלום, אפשר נגישות לקבוצות אלו. הנתונים המלמדים על דפוסי החשיפה והתפיסות של נשים חרדיות ואמיש ביחס לאינטרנט, היו יכולים להתאים לקטגוריות של שומרות סף או סוכנות שינוי.
ההרצאה תתאר את חייהן של הנשים בשתי הקבוצות ותבסס את הטענה ששמירת סף וסוכנות שינוי אינן קטגוריות בינאריות, אלא רצף. הנשים החרדיות והנשים מקהילת האמיש מנהלות את המתח שהן חיות בו באמצעות תנועה בין המרחבים הנובעים מהיותן שומרות סף וסוכנות שינוי, המותאמת לצרכים האישיים, המשפחתיים והקהילתיים שלהן, וזאת באמצעות פרקטיקות של שליטה וניהול עצמי.
אודותי
שמי רבקה נריה-בן שחר. אני מרצה בכירה וחברת סגל במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר, וחוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה. תחומי המחקר שלי הם תקשורת, דת ומגדר. המחקרים האחרונים שלי עוסקים בהשוואה של צריכת התקשורת בקרב נשים מהאמיש ונשים חרדיות, ובחרדים ומדיה חדשים. אני גרה בירושלים, יחד עם בן זוגי, מאיר (דוקטור להיסטוריה של עם ישראל). יש לנו שלושה ילדים – שתי בנות, חיילות בצה"ל, ובן הלומד בישיבה תיכונית.